השבוע במזרח התיכון.

האם החרם הערבי על קטאר והפיגועים בטהרן, דברים שמתרחשים הרחק מכאן, משפיעים גם על ישראל?, מהן ההזדמנויות האזוריות לישראל עם צעידתה של כורדיסטן העיראקית למשאל עם על עצמאותה? ועד כמה גאה המזרח התיכון?

אם יוצאים מנקודת ההנחה שמדינת ישראל אינה אי בודד אלא חלק אינטגרלי מהמזרח התיכון, עלינו גם לעקוב בדריכות אחר מה שקורה באזור המסובך שלנו, וגם לשקול הזדמנויות חדשות שלפעמים נוצרות דווקא במקומות הכי פחות צפויים.

החרם על קטאר ועתיד החמאס בעזה

השבוע המתיחות הוותיקה בין קטאר לשכנותיה הערביות הגיעה לשיאה. בין אם אמיר קטאר אמר את הדברים שמייחסים לו באמצעי התקשורת ובין אם לאו, הגוש הסוני שמונהג על ידי סעודיה ומצרים יצר דיכוטומיה חדה בין קטאר תומכת הטרור ואיראן לבינם עצמם. דווקא השגרירויות האיראניות בסעודיה ונסיכויות המפרץ ממשיכות לעבוד כרגיל, גם הסחר בין מדינות אלה לרפובליקה האסלאמית נמשך.

דווקא מי שפחות נוח לו הסיפור הזה של הריב האזורי הגדול הוא הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. הוא, שפחות מכיר את הניגודים וההבדלים שקיימים גם בין הסונים עצמם, חלם על יצירת ברית נאט”ו ערבית וחזית מאוחדת נגד איראן ודאע”ש, אך במקום זאת קיבל הרבה מדינות ערביות ומוסלמיות שמתקוטטות אחת עם השנייה.

מאמצי התיווך הכווייתים והעומאנים החלו עוד בטרם פרץ המשבר, ועכשיו גם אנשיו של טראמפ יוצאים עם מסר מרגיע ואף אומרים שהמשבר “פוגע בסיכוי הניצחון על דאע”ש”.

הסולחה בוא תבוא, אך ברור שארה”ב והגוש הסוני ישיגו לפחות חלק מהדרישות שהציבו לקטאר. בראש ובראשונה – הפסקת התמיכה הכספית באחים המוסלמים בסוריה ובמדינות נוספות, ובחמאס. בידוד החמאס בזירה הערבית יוצר מציאות חדשה בעזה ומציב אתגר חשוב בפני ישראל שכרגע משמשת כחבל הצלה של החמאס מבחינת אספקת הציוד והסחורות.

אני מאמינה שדווקא עכשיו ניתן להגיע לשינוי המאזן ברצועה, יחד עם ארה”ב ,המדינות הערביות והרשות הפלסטינית. זו העת לפעול על מנת לסיים את שלטון החמאס ברצועה ולחזור למו”מ עם הפלסטינים בתמיכה של מדינות האזור תוך סיום שליטה על עם אחר שאינו חפץ בכך, והגעה להסדר שיאפשר לישראל לעצב גבולות בטוחים ומוכרים על ידי העולם.

הרשות הפלסטינים – מוכנה לוויתורים, האם ישראל גם מוכנה?

בעוד שבמפרץ הפרסי ממשיכים לריב, ברשות הפלסטינים סופרים את הנזקים. מדינות המפרץ כבר מזמן לא מעניקות את הכספים ביד נדיבה, כמו פעם, ולרוב לא עומדות בהתחייבויות שלהן כלפי הפלסטינים, לא בעזה ולא בגדה.

המשבר הכלכלי ברש”פ הוא משבר חמור, מהחמורים שידע אבו-מאזן ב-12 שנות שלטונו. ייתכן שהמציאות הזאת משפיעה גם על המסרים הפוליטיים.

השבוע רמז אבו-מאזן שלא יציב את התנאי של הקפאת הבניה בהתנחלויות לפני הכניסה למו”מ עם ישראל. כמובן, לא מדובר בהסכמה להקמה של התנחלויות מבודדות חדשות, אלא על המשך הבניה בגושים. על פי כל הסיכומים הקודמים, שלושת הגושים נכללו במפת ישראל העתידית, וכך ראוי כי יהיה. יחד עם זאת, ברור גם שמי שדוחה את החזרה לשולחן המו”מ בצד הישראלי מסכן את עתיד הגושים ומטשטש את ההבחנה בינם לבין ההתנחלויות המבודדות בגדה.

הכורדים הולכים להכרזה על עצמאות בספטמבר : ישראל צריכה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה

ב 25 לספטמבר הכורדים העיראקים יצביעו במשאל עם על עצמאות. מאז 2003 חבל כורדיסטאן למעשה מתנהל כיחידה עצמאית לכל דבר, אך בגלל המתחים האזוריים טרם קיבל החלטה על הכרזת עצמאות.

נראה, כי ההתפתחויות של השנים האחרונות – כיבוש העיר מוסול על ידי דאע”ש וחוסר יכולתו של הצבא העיראקי להגן על אזרחי עיראק, לצד הלחימה המתמשכת של כוחות הפשמרגה הכורדיים נגד דאע”ש, דחפו את הכורדים אל עבר העצמאות המיוחלת.

קרוב ל 40 מיליון כורדים מפוזרים בין עיראק, טורקיה, סוריה ואיראן. הם היו המפסידים הגדולים בעת הסכמי סייקס-פיקו ולא זכו לעצמאות. ישראל טיפחה יחסים עם הכורדים בעיראק עוד בשנות השישים ושיתפה פעולה כנגד מפלגת בעת’ של צדאם חוסיין ששלטה במדינה.

כורדים רבים אוהבים את ישראל ומסתכלים על המדינה שלנו כדוגמה ומופת. הגיע הזמן להושיט יד לעם שהיה במהלך כל כך הרבה שנים מיעוט נרדף במזרח התיכון. המדינה הכורדית העצמאית תוכל להיות עוד ציר חשוב בהגבלת כוחה של איראן וההגמוניה שלה באזור. גם הקיצוניות האסלאמית הסונית נדירה מאוד בין הכורדים. הכורדים זקוקים עכשיו לטכנולוגיות מתקדמות, להכוונה בתחום החקלאות, לפיתוח של מערכת החינוך, וגם שיתוף פעולה בתחום האנרגיה יכול להועיל לשני הצדדים. על ישראל להיות בצד הנכון של ההיסטוריה ולהכיר בתוצאות משאל העם בכורדיסטן העיראקית.

השבוע הגאה – היכן עוד במזרח התיכון?

אין ספק שהאירועים המשמעותיים במזרח התיכון לכבוד שבוע הגאווה התרחשו בישראל, בתל-אביב ובערים אחרות. אך כיסים קטנים של ליברליזם וסובלנות, מסתבר, קיימים גם בעוד מקומות באזור שלנו

 אירועים נקודתיים התרחשו בלבנון, שם הקהילה הגאה נהנית מקצת יותר חופש מאשר במדינות הסמוכות לה. גם בעיר מרסין בטורקיה נרשם היקף דומה של פעילויות. לפני כמה שנים התקיים בטורקיה מצעד גאווה גדול, אבל מאז השלטונות אסרו על קיומו והשתמשו נגד הפעילים שניסו לצעוד בגז מדמיע וזרנוקי מים.

השנה שבוע הגאווה נפל על חודש צום הרמדאן, מה שהקשה על הפעילים לארגן אירועים ולמשוך לשם קהל. באירביל (כורדיסטאן העיראקית), הקונסול הכללי של ארה”ב הניף דגל על בניין הקונסוליה למרות הביקורת שנשמעה מכמה חוגים קונסרבטיביים. הקונסול הסביר שארה”ב מצדדת בזכויות האזרח בכל העולם, ולפעמים צריך לעשות את מה שצריך.  בקונסוליה האמריקאית בערב הסעודית,  שם הומוסקסואליות אסורה בחוק, לא נרשמה פעילות דומה.