24.09.17
חברים יקרים, מחר בחבל כורדיסטאן שבעיראק, מיליוני כורדים יצביעו במשאל עם על עצמאותם. הכורדים, שהם כיום הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר בעולם שנאבקת למען ריבונות, חיכו לרגע הזה מספיק שנים.
העולם פסח על הכורדים בעת הסכמי סייקס-פיקו. גם מאוחר יותר המעצמות הגדולות והאזוריות התעלמו מהשאיפות הלאומיות של הכורדים, הפזורים בין עיראק, סוריה, טורקיה ואיראן.
העם הזה מונה כיום כ-30 מיליון איש. כיוון שהדמוגרפיה היא סוד כמוס ונפיץ, המספרים יכולים להיות הרבה יותר גבוהים מהנתונים הזמינים לנו.
יצא לי לעסוק רבות בסיקור כורדיסטאן בהיותי עיתונאית, ובכנסת הקמתי שדולה לחיזוק הקשר בין ישראל לעם הכורדי. כידוע, לא רק שהכורדים לא עוינים את ישראל, הם מסתכלים על המדינה הקטנה שלנו כעל מודל של הצלחה, מופת ודוגמא להישרדות והתפתחות בסביבה עוינת.
אז מדוע עלינו לתמוך בעצמאות של העם המדוכא והאמיץ הזה?
סיבה ראשונה: מוסר. אנו, היהודים, ניצבנו לבדנו מול גורלנו במהלך שנים רבות, ממש כמו הכורדים.
כמה חלמנו אז על צדק, על הבנה ועל חמלה ולא זכינו בשום דבר מאלה. באיזו חרדה צפו היהודים בארץ ישראל בכ”ט בנובמנבר במדינות שהכריעו את גורלנו באו”ם!
הכורדים שהושמדו בטיהורים אתניים, התקפות כימיות, עונו ונרדפו זקוקים לנו וליכולת שלנו לעשות לובינג מוצלח עבורם אצל בני הברית שלנו בוושינגטון.
סיבה שנייה: יצירת בריתות במזרח התיכון. למרות שמצבה של ישראל כבר לא נואש כמו שהיה ב-1948 או ב-1967, האזור שלנו עדיין אינו שופע פרטנרים ושותפים אמיתיים. רעיון ברית הפריפיות אינו חדש – כבר בשנות השישים התקיים קשר אמיץ בין ישראל לכורדים בעיראק. הופעתה של מדינה כורדית עצמאית בהחלט תשנה את המפה המזרח התיכונית ותכפיל את מספר הדמוקרטיות בה פי שתיים!
סיבה שלישית: מחסום יחידי לגשר איראני שמשתרע מטהרן לדמשק. לאחר הניצחון בקרב על מוסול, הכוחות השיעים שנלחמו באנשי דאע”ש לא חזרו הביתה, אלא נשארו באזורים שזה עתה שוחררו מהמחבלים הרצחניים. גלי ההגירה השיעית מורגשים היטב גם באזורים האלה של עיראק, וגם בסוריה, והם לא באים במקרה.
הרפובליקה האיסלאמית של איראן מנסה בכל כוחה ליצור את הרצף הטריטוריאלי שיאפשר לה להגשים חלומות אימפריאליסטיים ויפגע קשות בביטחונה של ישראל ושל מדינות אחרות באזור. שליטה מוחלטת של הכורדים על אותו חבל ארץ אסטרטגי תמנע את היווצרות המסדרון האיראני שפתחו האחד בכיכר אזאדי בטהרן ופתחו השני – בצד הסורי של רמת הגולן. לא במקרה הכורדים היום חוששים כל כך דווקא מהתגובה האיראנית ומכוחות הפרוקסי שלה בעיראק. רק התערבותה של מעצמה גדולה, כלומר ארה”ב, יכולה להציל את המצב. אך כרגע, מסיבות שאינן ברורות, הממשל האמריקאי ממשיך להתחשב דווקא באינטרסים של איראן וטורקיה, שני מעוזי דמוקרטיה ידועים
.
הכורדים כיום שוב עומדים לבד. העולם שהיה זקוק לכורדים כאשר היה צריך להילחם בדאע”ש שוב בגד בהם. הלוואי שהיינו יכולים לעזור להם יותר, הלוואי שנדע למנוע עוד טיהור אתני ועוד זוועות, אם נרגיש שלשם הולכים הדברים.
אני מאחלת לחברים הכורדים הצלחה רבה ומזכירה לכולנו שאין זמן טוב או נוח לעצמאות. העצמאות שלנו עצמנו לא עברה טוב בגרון לרבים מאוד באזור ובעולם.
כמונו אז, הכורדים יוצאים לדרך מלאת סכנות אך גם מלאת תקווה.
מצרפת כאן את המאמר שכתבתי על משאל העם הכורדי לעיתון מעריב, ואת תרגומו לערבית שפורסם בעיתון הירדני “אל-ראד”.
