שנתיים אחרי חתימת הסכמי אברהם, הולכים ומתהדקים הקשרים עם מדינות המפרץ ונוצרות הזדמנויות יוצאות דופן לשיתופי פעולה. אלא שמתברר שיש דבר אחד משותף למשלחות, ליוזמות ולמפגשים: לוקחים בהם חלק רק ארגוני ימין. לא חבל?
לא מעט שמחה לאיד נשמעה לאחר שנודע שהשלטונות הרוסיים שוקלים לסיים את פעילותה של הסוכנות היהודית ברוסיה
אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה שראיתי את שירין אבו עאקלה. ב–2003 באינתיפאדה השנייה. הגעתי לסקר ברמאללה מסיבת עיתונאים של בכיר ברשות (עניין שגרתי אז, ונעשה כמעט בלתי אפשרי היום), ומיד זיהיתי אותה. גם כי כבר היו לי מאות אם לא אלפי שעות צפייה ב”אל־ג’זירה” וגם כי היו סביבה מעריצים, שקראו בהתלהבות “אל־ג’זירה, אל־ג’זירה”. למאמר…
כבר מראשית הדרך נתקל נאומו ההיסטורי של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בפני כנסת ישראל במכשולים לא צפויים. “המשכן בשיפוצים”, “הכנסת בפגרה” כשמעל מרחפת החרדה מפני תגובתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אילו זלנסקי לא היה בעיצומה של מלחמת קיום, המאיימת לכלות את ארצו, הוא ודאי היה קולט את הרמז של “עשה טובה, רד מזה. חבל…
המציאות שימצא יו”ר הליכוד במשרד רה”מ שונה מאוד מזאת שהייתה כאן לפני שנה, שנתיים או שלוש. גם הקואליציה שלו עשויה להיות שונה בתכלית ולהעמיד את קשרי החוץ בסכנה בשלוש חזיתות
